פרשה בקטנה לפרשת תזריע מי זכאי להיות חלק מקהילת עובדי ה'?

פרשה בקטנה לפרשת תזריע

מי זכאי להיות חלק מקהילת עובדי ה'? – ויקרא פרקים י"ב, י"ד.

מי שתר אחר פסוקים המייצרים מעמדות או מגדירים פריפריה ומרכז, יוכל למצוא דוגמאות טובות בפרשות תזריע ומצורע. ראשית, מעמד הכהונה, לו נתונה הבלעדיות על זיהוי הצרעת ועל טיהורה.
שנית, המצורעים המורחקים מן הקהל ושבים באים בתוכו, על כל המשמעות הסמלית הנגזרת מכך.
והנה, דווקא על רקע פרשיות הצרעת בספר ויקרא בולטים שני פסוקים הפותחים את שערי הקודש, גם למי שאין ידו משגת לרכוש קרבן ראוי:
היולדת המבקשת להיטהר ממקור דמיה:
"
וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה, וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה,א ֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן, וְטָהֵרָה". (ויקרא י"ב ח')
והמצורע שאיננו יכול לעמוד ברכישת שני הכבשים:  "וְאִם דַּל הוּא, וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה
לְכַפֵּר עָלָיו; וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָהוְלֹג שָׁמֶן. וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֲשֶׁר תַּשִּׂיג, יָדוֹ; וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת, וְהָאֶחָד עֹלָה". (ויקרא י"ד כ"א-כ"ב).
מי הוא הדל שאין ידו משגת? רבי אברהם אבן עזרא,[1] כותב, שאין המדובר במצוקה ממונית בלבד:
"
יש דל בגוף... כמו : דלות ורעות...ככה דל בן המלך., ויש דל שאין לו ממון."

כדי לבסס את טענתו מפנה האבן עזרא לתיאור הפרות רעות המראה המופיעות בחלומו של יוסף (בראשית מ"א י"ט)

וכן לפסוק משמואל ב' (י"ג ד') המתייחס לאמנון בן המלך המתחזה לחולה. על בסיס פסוקים אלה מבקש האבן עזרא להוכיח כי 'דלות' איננה תכונה המתייחסת לממון בלבד, אלא אף לתכונות גופניות.
מכאן עולה כי הגישה אל הקודש מבחינה אמנם בין הטהור והטמא, אולם איננה מבחינה בין מי שיש לו, ומי שאין ידו משיגה, ובין מי שכשיר גופנית ומי שאיננו.
האם כך הם פני הדברים בגישה אל הקודש בן זמננו? האם כיום כל אחד יכול להיות חלק מעבודת ה' במקדש המעט? לדרוש בבית הכנסת, לעלות לתורה או להקדיש זמן ללימוד? השאלות הללו נוגעות להנגשה, למגדר, למעמד כלכלי ועוד, הן אמנם מתייחסות להיבטים הקשורים לעולם הדתי, אך למעשה קיימות בכל חברה שיש בה מרכז ושוליים.

 



[1] רבי אברהם אבן עזרא חי בתקופת תור הזהב בספרד. לצד תחומי העניין הרבים שלו, כתב פירוש מקיף לתורה המאופיין כ'פשט', נוטה לבלשנות  ומנוסח באופן קצר ותמציתי.