פרשה בקטנה לפרשת נשא.

כל מי שאי פעם ארגן/ה מסיבת בר-מצווה, חתונה, או אפילו אירוע לכבודו של אדם או לציון הסתלקותו (להבדיל), יודע/ת כמה העיסוק בפרטים משכיח את הסיבה ש 'לשמה התכנסנו'. מי יישב ליד מי, מי ידבר ומי ידבר ראשון, תאורה, מנות לנמנעים מגלוטן, הסעה לאלה שגרים רחוק, סידורי חניה לאלה שגרים קרוב ועוד המון פרטים שעשויים לקבור תחתיהם את הסיבה האמתית להתכנסות.

פרק ז' בספר במדבר מתאר את סיום הקמת המשכן וחנוכת המזבח. פסוק אחד, האחרון בפרק, מוקדש לציון משמעות בניית המשכן: " וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו." (במדבר ז' פ"ט). יתר הפרק עוסק בעבודתם של הלוויים, בקרבנות ובמתנות השונים שהובאו על ידי נשיאי השבטים. ים של פרטים, ונראה שמעט מאוד מהות.

לאורם של פסוקים אלה כותב פרופ' ישעיהו לייבוביץ' את הדברים הבאים: "כלים ומכשירים יכולים להיות יעילים רק לגבי הצד המכשורי, אולם לעומת זאת, הצד הערכי-המשמעותי, לעולם לא יוכל לבוא מן הכלים...שהרי לעולם אין בכוחם של מכשירים וכלים להשיג תכלית כלשהי, אלא הם כאמור מהווים ומשמשים אמצעי-עזר להשגתה בלבד". (ישעיהו לייבוביץ', שבע שנים של שיחות על פרשת שבוע, עמ' 634(

כך לגבי המשכן וכליו, כך גם לגבי המסגרת המדינית: "אין המדינה כי אם כלי מכשיר ואמצעי להגשמת מטרות שיש בהן משמעות ערכית...כגון צדק, חינוך, בריאות, תרבות, עבודת ה' וכו', ושום מנגנון מיכשורי איננו מסוגל להגשים ערכים אלה; משמעותה של המדינה היא בכך, שהיא מאפשרת לאדם עליו מוטלת חובת הגשמת הערכים, להגשימם ולממשם.." (שם).

דברים אלה מייצגים את התפיסה האידיאולוגית בה החזיק פרופ'  לייבוביץ'. גישות אחרות תופסות באופן שונה את היחסים בין המדינה ובין ערכים דוגמת צדק או עבודת ה'. האם מטאפורת המדינה כמכשיר מתאימה אף לגישות אלה? האם ניתן להציע מטאפורה אחרת על מנת לייצג את היחסים בין המדינה ובין הערכים אותם היא מאפשרת?


שבת של מנוחה ושבת של שלום,

תניה רגב וצוות יסודות.