פרשה בקטנה לפרשת במדבר

תארו לעצמכם שיחה בארבע עיניים בין משה רבינו לבין דוד בן גוריון – מה היה נלחש שם מפה לאוזן? מה היה אומר משה, שאצלו המחנה היה מסודר "אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר ב' ב') לבן גוריון שביקש לערבב את כל הדגלים וכל המחנות, ולייצר דמות צברית חדשה, כור היתוכית שכזו? מן הצד השני מה היה אומר משה לדובריה המובילים של הגישה הרב תרבותית, המפרקת את הציבור לפלחים פלחים או לדובריה של הגישה ההיברידית הכופרת במהות מגובשת של האדם ושל הקהילה?

בפרק ב' בספר במדבר התמונה מאוד ברורה. כל איש ואישה נמנים על משפחה, בית אב, ושבט. לכל קבוצה וקבוצה זהות מוגדרת: "אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ" (במדבר א' נ"ב). יחד עם זאת, כל תתי השבטים ממוקמים ופניהם אל משכן הא-להים הניצב בלב המחנה. אז הנה התפיסה המורכבת: מחד הכרה בהתפלגות העדתית, השבטית, מאידך, התלכדות סביב עולם רעיוני ואידאולוגי אחד.

בכסלו תרפ"ו – חורף 1925, הועלה דגל הגדוד העברי לבית הכנסת החורבה. (הדגל ליווה את הלומים היהודיים בצבא הבריטי, ושנים ספורות לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הועבר ארצה). הרב קוק, חיבר תפילה מיוחדת לרגל האירוע והתייחס לרעיון הדגל הלאומי. מדבריו ניתן ללמוד על חשיבותם של דגלי המחנות השונים, אך גם על חשיבות התלכדותם יחד תחת בשורה אחת:

"...הכרנו שעושר חיים מגוון מאד ישנו בעולם הרוחני הנאצל ששם הוא מקור החיים, המגוון, השונה מאוד בכל מערכה ומערכה ממערכות הקודש, אידיאלים נישאים שונים ומשונים מרחפים בחללו האצילי, של עולמות הקדושה, האמונה, המדע, המוסר, הדת, האהבה, הגבורה, והיופי, ורבבות אידיאלי קודש אין ספורות, וכל גדוד וגדוד מגדודי קודש אלה הוא דוגל בדגל  קודשו..."

לצד ההכרה בססגוניות של כל דגל ודגל, מקדים הרב קוק וכותב: "ידענו גם כן שסוף כל סוף רוח ד' אחד הולך ומרחף על האחוה האנושית וכל העמים הרבים וכל הגזעים השונים הינם באמת שמכולם יחד תתפאר ההרמוניה..".

הרב קוק מזקק בדבריו את התודעה שביקש לייצר סדר מחנה בני ישראל במדבר סיני: ההכרה בשוני והקריאה לדמיון רעיוני בעת ובעונה אחת.

שבת מבורכת,

תניה רגב וצוות יסודות.