פרשה בקטנה לפרשת קורח

האם אבדנו את מדורת השבט?

עדת ה' נקהלת סביב אוהל מועד בפרשת קורח, סביב מה מתקהלת החברה הישראלית היום?

פרשה בקטנה לפרשת קורח.

אחת הדרכים המרתקות לקרוא את פרשת קורח ועדתו, היא באמצעות החיפוש אחר המילה המנחה.

בספרו 'דרכו של מקרא',  מצביע הפילוסוף מרטין בובר  על המילה 'עדה', העוברת כחוט השני,

לאורך כל מעשה ההתקוממות של קורח ואנשיו.

עשר פעמים מופיעה המילה בהתייחס לעדה כולה, בעוד שהיא מציינת רק חמש פעמים את עדת המתקוממים - עדה קטנה המבקשת לפרוש מתוך העדה הגדולה.

בובר אף קושר בין המילה עדה ובין המילים יעוד ו(אוהל) מועד  ומסביר כך, כיצד הופכת עדה לקהל:

"עדה היא הקהילה החבורה החיה ופועלת דרך אחדות, שחבריה נועדים וחוזרים ונועדים תמיד איש עם רעהו:

והדבר המעצים והמעלה את ההיוועדות התדירה הזאת לידי חברותיות,  הוא זה שאלה הנועדים כאן כקהל מתנסים ליד אוהל המועד בפגישה עם א-לוהים,  מקבלים פקודות מלך מפיו ונעשים בכך ל'קהל ה" ( פסוק ג . )" (מרטין בובר' דרכו של מקרא : עיונים בדפוסי - סגנון בתנ"ך, עמוד 288).

עדת אנשים, המתכנסת סביב רעיון מכונן, הופכת להיות קהל, ובתפיסה המקראית קהל ה'.

את הקריאה הזו בפסוקי התורה אנו מבינים כקריאת כיוון לחברה הישראלית היום.

בעינינו, 'ברית הגורל' אודותיה כתב הרב סולבייצ'יק איננה מספיקה על מנת להפוך קבוצת חברים

'הנועדים וחוזרים ונועדים' כלשונו של בובר, לקבוצה שיש בה ממד של 'קהל ה''.  על מנת להעצים ולהעלות את הדבק המחבר את אנשי הקהילה, יש צורך באתוס משותף.

מה עשוי לשמש כדבק הערכי של עדת ישראל היום?

האם אלה ערכי היהדות והדמוקרטיה הנמצאים בתשתית מגילת העצמאות?

החזון שמבטאים חוקי היסוד?

רעיון של 'טוב משותף' הנכון לכל באי עולם?

זהו האתגר, ואנו נניח לו לקבל עמכם יחד את פני השבת.

 

שבת מנוחה,

תניה רגב

וצוות יסודות.

עוד בנושא