פרשה בקטנה לפרשת שמיני

אנו אנו הפלמ"ח" – על חוק ופריצת החוק,
פרשה בקטנה לפרשת שמיני.

מותם הטראגי של בני אהרון מתרחש בשיאן
של חגיגות חנוכת המשכן.
מן הכתובים עולה כי נדב ואביהו הקריבו אש זרה,
אולם חוסר הבהירות בנוגע לעצם החטא
הוליד מדרשים ופרשנויות מסוגים שונים.
אנו בוחרים בקו הפרשני המייחס לנדב ואביהו
כוונות דתיות,
קו המופיע בין היתר בביאורו של הרב נפתלי הרץ וייזל:
"
נדב ואביהו גדולי עולם היו, וחלילה להם לעבור בזדון את פי ה'
אבל מתוך שמחה נתערבבה דעתם ליכנס לפנים 
ולהקטיר כל אחד קטורת..."
הנחה זו בדבר טוהר כוונותיהם,
עולה מן הפסוקים הסמוכים המקדימים את תיאור החטא:
"
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת-הָעָם
וַיֵּרָא כְבוֹד-ה', אֶל-כָּל-הָעָם.
תֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת-הָעֹלָה וְאֶת-הַחֲלָבִים
וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט' כ"ג – כ"ד).
להבנתנו, נדב ואביהו רצו לאחוז עוד רגע אחד
בחוויית השיא הדתי בו נגלה כבוד ה'
ואש יצאה ואכלה את הקרבנות שעל המזבח.
הכתוב קושר בין שני האירועים באמצעות המילה אש,
האש היוצאת מלפני ה' אל המזבח,
האש הזרה שמקריבים בני אהרון
והאש היוצאת מעם ה' ושורפת אותם.
מיד לאחר מכן מנהיר הכתוב את החוקים והכללים הנהוגים במשכן:
האיסור להתאבל, האיסור לשתות יין
ההבדלה החד משמעית בין הקדושה ובין החולין, בין הטומאה ובין הטהרה.
עבודת ה' במשכן אין בה משום האקסטזה או פריצת הגבולות,
הכללים ברורים ומי שמבקש לשבור אותם נענש מיד.
זוהי תרבות עבודת הקודש המקראית,
אנו מניחים כי זוהי אף הדרך הראויה לעבוד את ה' גם כיום:
החוק הוא חוק, ואין לפרוע אותו אף לא בשעת התרוממות רוח רוחנית.
אך מה לגבי התחום שמחוץ לקודש?
התרבות הישראלית מכירה בכך שכוונות ראויות מצדיקות
משחק עם הכללים, ובמילים נהירות יותר: פריעת החוק.
תרבות זו מוכרת מימי הפלמ"ח:
אימונים מפרכים ביום וסחיבת תרנגולות מן הלול בלילה.
אין מדובר בפולקלור של שנות הארבעים בלבד,
אלא בתופעה המוטמעת היטב במשמעות שמייחסת התרבות
הישראלית לחוק: כשישנה הצדקה ראויה לכך
הרי שהחוק משמש כהמלצה בלבד.
פרופסור אהוד שפרינצק קרא לתופעה זו בשם: 'אי-ליגאליזם': 
"
אוריינטציה שאינה רואה בכיבוד החוק ערך בסיסי,
אלא צורת התנהגות מסוימת,
שניתן או לא ניתן להתנהג לפיה,
על פי שיקולים של כדאיות ...
הציות לחוק יהיה בתנאים של כדאיות או של סכנה ברורה של סנקציה יעילה
אבל יתעלם ממנו כאשר הדבר אפשרי
(אי-ליגאליזם בחברה הישראלית, אהוד שפרינצק, 1986.) 
מה מלמד הביטוי הזה, אי-ליגאליזם, עלינו הישראלים?
מה הוא מאפשר? מה הוא חוסם?
לו היינו מתחילים שוב מהתחלה,
האם כך היינו בוחרים לעצב את התרבות שלנו?
שאלות לחשיבה בשולחן השבת...


עוד בנושא