"העִיר מְשַׂחֶקֶת מַחֳבוֹאִים בֵּין שְׁמוֹתֶיהָ.." (יהודה עמיחי)

ידיעון יום ירושלים תשע"ו

חלק ראשון

"העִיר מְשַׂחֶקֶת מַחֳבוֹאִים בֵּין שְׁמוֹתֶיהָ.." (יהודה עמיחי)

 


 

צילום של חייל אוסטרלי ששהה בארץ בנובמבר 1940, מתוך הבלוג טיול בעיר

 

"העִיר מְשַׂחֶקֶת מַחֳבוֹאִים בֵּין שְׁמוֹתֶיהָ /

יְרוּשָׁלַיִם, אֶל-קוּדְס, שָׁלֵם, גֶ'רוּ, יֶרוּ, /

לוֹחֶשֶׁת: יְבוּס, יְבוּס, יְבוּס, בַּחֲשֵׁכָה."

 

(יהודה עמיחי).

 

כיצד אם כך מציינים את יום ירושלים? יומה של העיר  "המשחקת מחבואים בין שמותיה", יומו של האירוע שכינויו שנוי במחלוקת - שחרור העיר, איחודה או, כפי שיש מי שטוען, כיבושה...?

 


"יְרוּשָׁלַיִם עִיר נָמָל עַל שְׂפַת הַנֵּצַח " כתב יהודה עמיחי, ודימה את העיר, השוכנת על גבול המדבר, הספונה בתוך חומה, שליבה ועיניה פונות השמימה, לעיר נמל, לעיר שהספינות העוגנות בה מביאות אליה את רחשן של שנות הנצח, את הצבעים, הקולות והריחות של אנשים שבאו מרחוק והופכים את העיר לחגיגה של רבגוניות תרבותית. וזו אכן ירושלים. כל מי שעלה על הרכבת הקלה בתחנה הסמוכה להר הרצל וליד ושם, ונסע לאורך המסלול העירוני כולו, המסתיים בתחנת 'חיל האוויר' שבנווה יעקב, אך עובר גם ברחוב שבטי ישראל ובבית חנינא, מודע לפסיפס האנושי העצום המרכיב את העיר. פסיפס שהוא מעשיר, אך גם מאתגר בעת ובעונה אחת.


אז "איך מסבירים את ירושלים"?

לניסיון מקסים של יונתן בלומנפלד באחד מערבי הפואטרי – סלאם [1] :

 

כיצד אם כך מציינים את יום ירושלים, יומה של עיר שבה למעלה משליש מן התושבים אינם יהודים, שמספר התיירים הבאים מחו"ל גדול ביותר מפי ארבע ממספר הישראלים המגיעים אליה [2] ושהמוסדות הלאומיים השוכנים בה מזמנים אליה –לעיתים קרובות ראשי מדינות אך גם מפגינים נושאי שלטים? "לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים", כתב נתן יונתן, ומסתבר, כי לצד זאת "לכל אחד יש יום ושמו יום ירושלים".

גם השנה יתבקש בג"ץ לעסוק באופן בו יציינו בירושלים את יום שחרור העיר. עתירות שונות הוגשו נגד מצעד ריקוד הדגלים, שממשיך מסורת ארוכה שהחלה שנה לאחר שחרור העיר, עת יצאה שיירת הרוקדים מישיבת מרכז הרב בהנהגתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק.  כיום גודשים רבבות משתתפים, לבושים חולצות לבנות ומניפים דגלים, את רחובותיה של העיר. תהלוכת החוגגים עוברת גם ברחובות הרובע המוסלמי, ומלווה לעיתים בקריאות וגידופים המכוונים ליושביו הערביים. עד כה נענו בשלילה עתירות שונות לבג"ץ, שביקשו לבטל את הצעדה בקרב האוכלוסייה המוסלמית. אלה מקצת הדברים שכתב השופט אליקים רובינשטיין, שבחר לדחות את העתירה שהוגשה בשנת 2015 [3] :

 

"לא בלב קל איננו נעתרים לעתירה. יש מקום לאפס סובלנות כלפי מתפרעים אלימים, מילולית או פיסית, יהיו אשר יהיו. אכן, תפקידה של המשטרה מורכב וקשה בעיר מורכבת וקשה כירושלים, הכוללת אלימות מכיוונים שונים שלא זה המקום לפרטם – אך במקרה הספציפי אין מחלוקת בין כל הצדדים לעתירה, כי אלימות מכל סוג יש למנוע, וגם לאכוף כנגדה אם אירעה. לטעמנו אותה קריאה משותפת למשטרה ולרבנים מארגני התהלוכה, צריך שתכלול אמירה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים נגד אלימות מילולית וגזענות, לרבות "מוות לערבים" שהיא חציה ברורה של הקו האדום הפלילי, ונגד אלימות פיסית וונדליזם, לרבות קריאת אכיפה פלילית; וגם נחוצים צעדים בעולם הישיבות המשתתפות כלפי מי מתלמידיהן שחלילה ינהג שלא כראוי, ואיננו כמובן מטילים דופי באיש בהקשר זה, אלא מתייחסים לסיטואציה הכוללת ולעשבים שוטים אפשריים..."

 

לצד ציון יום ירושלים באמצעות ריקוד הדגלים, שמשתתפיו נמנים בעיקר על הציונות הדתית, נעשים ניסיונות לייצר טקסי יום ירושלים אלטרנטיביים. כך למשל, התקיים בשנת 2008 ערב ביוזמתו של הרב מנחם פרומן, כשתחת הכותרת 'ירושלים כעיר השלום' התאחדו אומנים ואנשי רוח בני הדתות השונות בעיר והתארגנות בשם 'מציינים אחרת את יום ירושלים' מבקשת לקיים אירועי סובלנות ברחבי העיר. כיוון אחר לגמרי הוא פסטיבל של יצירה ירושלמית, המתוכנן להתקיים מיד לאחר יום ירושלים, פסטיבל שיאיר צדדים נוספים באופייה הצבעוני של העיר, כפי שמעיד אחד ממשתפי האירוע, גלעד מאירי [4] :

"ירושלים קיימת אלפי שנים; היא הרבה מעבר ליום ירושלים כמו שהוא נחוג בעשרות השנים האחרונות, עם האתוס שמבוסס בעיקר על מלחמת ששת הימים. הסיפור הירושלמי לא התחיל במלחמת ששת הימים, מדובר בסיפור הרבה יותר גדול. אני שמח שאנחנו לוקחים חלק בסיפור הזה ומביאים לכולם את מה שירושלים באמת מביאה לחברה. ירושלים של תרבות וירושלים של שירה, שירה מעולה"




נקודה למחשבה:

שירה המוכר של נורית הירש 'ירושלים שלי' מציין את הרוכל, הסנדלר, הבלן, והחייל מאשדות יעקב, המחזיקים כל אחד מהם בירושלים אחרת. ומה היא ירושלים שלכם? האם זו ירושלים שהינה בירתה של מדינה דמוקרטית או ירושלים שהיא בירתו של העם היהודי? האם צריך להכריע בין שני אלה? מה הכוח ומה האתגר של כל אחת מההגדרות? 

 


[1] פּוֹאֵטְרִי סְלֵאם : poetry slamבתרגום חופשי: 'הטחת שירה', הוא אירוע בו משוררים קוראים או מדקלמים יצירה מפרי עטם, בסגנון הנקרא ""ספוקן וורד" מילה מדוברת (ההגדרה לקוחה מתוך הויקפדיה).

[2] הנתונים לקוחים מהשנתון הסטטיסטי של מכון ירושלים לחקר ישראל. לנתונים נוספים: http://www.jiis.org.il/.upload/yearbook/2015/general_table_heb.pdf

[3] http://elyon1.court.gov.il/files/15/790/030/t05/15030790.t05.htm בג"ץ 3079/15.

[4] http://www.haaretz.co.il/labels/avi-chai/1.2953394



עוד בנושא