חיובי? נגטיבי? עמוק! קוד אתי לבחירות- 2

בס"ד

חיובי? נגטיבי? עמוק!

קוד אתי בבחירות 2

 

בכל מערכת בחירות עולה השאלה של השיח הנגטיבי. לפני הכל, יש לומר ביושר: הדיבור כנגד העמדות שמציג הצד השני בוויכוח הוא חשוב מאוד! כל מי שעסק פעם בפילוסופיה או במחשבת ישראל יודע: חלק מהותי מהדיון ומהוויכוח הוא בעצם היכולת להציג את עמדת הצד השני ולשלול בצורה מושכלת את טענותיו. מדוע? משום שהדבר מורה על ההבנה של הצד השני ונימוקיו בסוגיה ומלמד שההכרעה שלא כמוה היא תוצאה של מחשבה מושכלת. יתרה מזאת, התנהלות כזו מחדדת את המחשבה ואת הרעיון שאני בחרתי להחזיק בו , לא רק כלפי חוץ אלא יותר מכך כלפי פנים.

עד כאן הכל טוב. הבעיה היא שבמערכת בחירות מתרחשים שלושה תהליכים בעיתיים מאוד בהקשר הזה:

ראשית, בבחירות מעבירים לנו מסרים קליטים ולא טיעונים מורכבים. מסר חייב להיות קליט ופשוט. טיעון כמעט תמיד הוא  מורכב ונשען על מהלך לוגי מסוים.  

שנית, בדרך כלל, המסר הנגטיבי בקמפיין בחירות אינו מופנה כנגד עמדה מסוימת אלא כנגד המייצג של העמדה אותה רוצים לתקוף. הדרך להיגררות אחר מסר נגטיבי אישי ולא ענייני קצרה ביותר.  

הנקודה השלישית, והיא החשובה מכולן, מצביעה על אחת הבעיות המרכזיות שבכל מערכת בחירות כמעט. הפוליטיקאים וגם אנחנו האזרחים המתווכחים בניינו, נשאבים למסר הנגטיבי ומאפסים כמעט כליל את הצורך לדבר על הפוזיטיבי: לא רק למה אני מתנגד אלא בעד מה אני? לא פעם אנו מגיעים למצב שהמצע של המפלגה הוא כולו לא! אבל עם "לא"! לא הולכים למכולת וגם לא לקלפי...

 

אולם גם הצגת עמדות אינה דבר מספיק. הצגת עמדה בעד דבר מסוים היא בהחלט התקדמות מהנגטיבי בלבד, אולם כשהיא לעצמה היא חסרה! "מה אני בעד" חייב לכלול : מה ההצעה הפוזיטיבית שלי להתמודד עם הבעיות של מדינת ישראל. כאמור, עמדות לבד אינן אומרות הרבה, והנה לנו דוגמא: כמעט בכל מערכת בחירות בעשר שנים האחרונות (והיו לנו 4!) עלה נושא שינוי שיטת הממשל או הבחירות בישראל. דיברו על זה כולם: ישראל ביתנו, הליכוד, קדימה, יש עתיד והיום גם כחול לבן. זו הבטחת הבחירות הנצחית שביסודה עומד הצורך לשנות כאן מן היסוד את האופן שבו מתנהלת המערכת הפוליטית בישראל. הבעיה היא ששיטת הבחירות היא אותה שיטה, הבעיות סביבה הולכות ומתעבות והסיסמאות אותן סיסמאות. אף אחת מן המפלגות לא הציעה הצעה קונקרטית ביחס לסוג הממשל והבחירות המועדפים בישראל.  הדבר הזה מייצר בעיה כפולה: ראשית, אנחנו האזרחים מוכנים שימכרו לנו חתול בשק, בלי בעיה. אנחנו לא תובעים מספיק מן הפוליטיקאים שיאמרו לנו דברים ברורים ומוכנים להישאר בעמימות מושפלת. ההצבעה שלנו במובנים רבים מאוד היא כמעט עיוורת. ובזה המעורבות האזרחית שלנו נפגעת בצורה משמעותית.  שנית, המציאות הזו מאפשרת לפוליטיקאים להשאיר את המצב כמות שהוא, הם הרי לא הבטיחו שום דבר קונקרטי שניתן לבחון האם הוא התקיים או לא.   

בעיה נוספת בהקשר של "השמעת עמדות" ללא הצעת עבודה היא תופעת "הבטחות הבחירות" שאין להן כל כיסוי. מאוד קל להבטיח: מחשב לכל ילד, כיתות קטנות של 25 תלמידים, בתי חולים מודרניים יותר ומפותחים, ייעול השירות הציבורי לאין הכר, הגדלת קצבאות הזקנה והנכים – וכל זה תוך הורדת מיסים והגדלת הנטו לאזרח. אכן! הבטחות נהדרות. מי לא רוצה בהן? הבעיה שלכל הבטחה יש תג מחיר. הפוליטיקאים שלנו יכולים להבטיח לנו הכל משום שאנחנו לא שואלים את השאלות הקשות: מאיפה יגיע הכסף? מה המחיר הערכי והחברתי של החלוקה המחודשת של המשאבים שבמהותם הם מוגבלים? גם כאן מופיעה המעורבות הפוליטית הנמוכה שלנו כאזרחים. כאנשים בוגרים עלינו לדעת שלכל דבר יש מחיר, ועלינו לתבוע מן הפוליטיקאים שלנו תשובה לא רק לשאלה: מה תעשה? אלא: איך תעשה? מה יהיה המחיר של סדרי העדיפויות החדשים? ויש להדגיש,  גם כאן המציאות העמומה הזו מאפשרת לפוליטיקאים להשאיר את המצב כמות שהוא! "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" אומרים לנו. כאילו שקשה לראות מן האופוזיציה שהסמיכה התקציבית אינה כה ארוכה כמו שהם מתארים לעצמם, כאילו רק אם אדם מתיישב על כיסא השר הוא פתאום עומד נוכח התגלות חדשה שלא הייתה נגישה אליו קודם לכן. מעורבות פוליטית ואזרחית משמעותה לשאול שאלות קשות ולדרוש מן הפוליטיקאים שלנו להתייחס אלינו בכבוד הראוי לנו: אנשים בוגרים, חושבים היודעים לשלם מחירים. אולם כל עוד אנחנו האזרחים נמשיך לתפוס את עצמנו כחיילים במשחק של מסרים ריקים נמשיך גם לעמוד בהשתאות נוכח אי עמידה בהבטחות.  כדי לשנות את זה, אנחנו חייבים לדרוש שיח פוליטי אחר ובראש ובראשונה מעצמינו: לא רק פוזיטיבי יותר  אלא בעיקר - עמוק יותר!

בהצלחה!

עוד בנושא