כיצד מנהלים מרחב משותף יחד ומדוע זה כל כך קשה?

 

כיצד מנהלים מרחב משותף יחד ומדוע זה כל כך קשה?

 

שתי הצעות פתיחה לדיון.

 

הצעה מספר 1:

"באמצע היום הצבע האדום 
פגש ברחוב בצבע הצהוב"

צפייה בסרטון כהכנה לדיון באמנת גביזון – מדן:

 

את הסרטון נעצור מספר פעמים במשך הצפייה.

· בדקה ה 1:36 נעצור ונבקש מכל אחד לרשום בפניו את הרגשות שמעורר בו הסרטון בנקודה זו.

נערוך דיון קצר בו משתפים הנוכחים במה שכתבו.

· בדקה ה 4:18 נעצור את הסרטון ונשאל: מה מביא אתו כל אחד מהצדדים לעימות?

באילו כישורים או תובנות לא נעזרו הצדדים?

כיצד לדעתכם ימשיך / יסתיים הסרטון.

· נצפה בסרטון עד סופו. נבקש מהנוכחים לשוב ולכתוב את רגשותיהם על דף.


שיתוף במליאה:

מדוע הסרט הסתיים כך? עד כמה סיום זה משקף את המציאות בעיניך? האם היית מחבר/ת סיום אחר לסרטון?

לקריאה נוספת אודות אמנת גביזון מדן והסיכוי לחיים משותפים בין שונים החולקים את אותו מרחב ציבורי: ידיעון 'מי לה' אלי – יהדות כתרבות' לחצו כאן

 

 

הצעה מספר 2:

"לחזור הביתה בשלום"

צפייה בסרטון כהכנה לדיון במושגים פרהסיה ורשות הרבים:

 

לאחר הצפייה בסרטון לבקש מהנוכחים לבחור דמות מתוך הסרט אתה הם לא מזדהים

ולנסח בגוף ראשון משפט שאומרת דמות זו.

נאסוף במליאה את התשובות וכעת נאתגר את המשתתפים:

נבקש מהם לעיין בטענות שונות שעלו במליאה, ולבחור את הטענה שהם מתנגדים אליה ביותר.

על אילו ערכים מתבססת טענה זו?

עם אילו מערכים אלה הם עשויים להסכים למרות ההתנגדות לטענה כולה?

נקודה למחשבה: אם ישנם ערכים משותפים, מדוע כל כך קשה לחיות זה לצד זה במרחב המשותף?

 

לקריאה נוספת אודות הפרהסיה המשותפת והערכים שקהילות שונות מביאות אליה, הכנסו לדף הלימוד שיצר צוות יסודות באתר מדרשת : קשקשת ברשת: רשות הרבים ופרהסיה ברשתות החברתיות

עוד בנושא