שיעור ליום השואה- שמירת צלם האדם במהלך השואה

בס"ד

 

שיעור ולימוד לקראת יום השואה-

זהו אדם – שמירת צלם האדם במהלך השואה

השיעור מבוסס על מקורות שונים המתייחסים למעשי חסד בזמן השואה.

מיועד לכיתות י ומעלה.

 

מטרת השיעור:

הכרת המאמצים השונים שעשו יהודים בתקופת השואה על מנת לשמור על צלם האדם שבהם, זאת למרות המציאות הקשה מנשוא בה היו. את הלימוד ילוו מקורות שנכתבו על ידי יהודים שחוו את השואה או על ידי אנשים בני תקופתנו שהתייחסו לנושא.

 

 

1.      פתיחת השיעור:

 

פרימו לוי היה כימאי האיטלקי יהודי שנשלח לאושוויץ בשנת 1944 וניצל. שנים אחר כך, ביושבו בביתו שבטורינו באיטליה כתב את ספרו החשוב- "הזהו אדם?" בספר זה מגולל פרימו לוי את קורותיו במחנה ושואל שאלה כואבת על אסירי המחנה- האם ניתן עוד לקרוא להם בני אדם? האם המציאות הקשה של המלחמה ועוד יותר מכך ש החיים במחנה, אם ניתן לקרוא להם כך, הותירו מהם משהו מצלם האדם שבהם. השאלה של פרימו לוי הדהדה גם בראשם של יהודים נוספים תוך כדי המלחמה, והם נתנו מספר תשובות לשאלה- מהו הדבר שהופך אותך לאדם? כיצד ניתן לשמור על צלם א-להים בתקופה כל כך חשוכה?

2.      נקרא עם התלמידים את המקורות הבאים:

הפסוק העוסק בצלם א-להים: בראשית פרק א פסוק כז:

"וַיִּבְרָ֨א אֱ-לֹקים אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱ-לֹקים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם"

המדרש העוסק בדיון שהתעורר בשמיים לפני בריאת האדם:

אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן,

 נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים כִּתִּים, וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת, מֵהֶם אוֹמְרִים אַל יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים יִבָּרֵא,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פה, יא): חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. חֶסֶד אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים. וֶאֱמֶת אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים.

צֶדֶק אוֹמֵר יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת.

שָׁלוֹם אוֹמֵר אַל יִבָּרֵא, דְּכוּלֵיהּ קְטָטָה.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ח, יב): וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, (בראשית רבה ח,ה)

            נשאל את התלמידים:

·         על פי המדרש מהם העקרונות העשויים להתנגש  ביניהם בכל הקשור לאדם שיברא?

·         מה לדעתכם משמעות מעשהו של הקב"ה בהשלכת מידת האמת לארץ?

·         לאור לימוד זה, מהי לדעתכם משמעותה של מידת החסד באדם?

 

3.      נציג בפני התלמידים שאלה: כיצד שמרו יהודים על צלם האדם שבהם ועל מידת החסד הנגזר ממנה, בימי השואה?

בשיעור זה ניגע במספר מקורות העונים על שאלה זו.

4.      נבקש מהתלמידים להאזין לשירו של אהרון רזאל  הקבצן הקדוש  שנכתב בהשראת סיפור שסיפר הרב שלמה קרליבך:

לפני כמה שנים, ברחוב הירקון בתל אביב, ראיתי יהודי זקן מנקה את הרחוב

פניו היו יפות אך גופו שבור לגמרי, השכינה היתה נסוכה לו על הפנים

ניגשתי אליו ואמרתי לו, "שלום עליכם!" ענה לי במבטא פולני: "עלייכם שלום"

שאלתי אותו ביידיש: "מַיין זִיסע יִיד", יהודי יקר, "התאמר לי, מאיפה אתה?"

 

"מפִּיאַסֶצ'נָה", הוא ענה. היתה זו פצצה בתוך לבי. פעם ראשונה שאני פוגש ניצול משם.

"האם פעם אחת ראית את רבי קלונימוס קלמן?" שאלתי. השיב: "ודאי! אצלו למדתי כל ילדותי.

בגיל אחת עשרה הגעתי לאושויץ. חשבו שאני בן שבע עשרה. שלחו אותי למחנה עבודה.

אין לי אף אחד, אני לבד בעולם", המשיך לטאטא את הרחוב.

 

"קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך", מתוך האש הקול עוד מדבר,

"הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!"

 

אמרתי לו : "ידידי, אני חסיד של רבי קלמן אולי תואיל לומר לי משהו בשמו."

הוא הביט בי ואמר: "אחרי המחנות אתה באמת חושב שאנחנו עוד זוכרים?

ואיך אוכל לתאר לך את קבלת השבת? רקדנו סביב הרבי, כל הילדים.

אך דבר אחד אני זוכר שאמר לנו שוב וָשוב ולא אשכח כל החיים:"

 

"קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך", מתוך האש לוחש לי ואומר:

"הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!"

 

"במחנה, כשהבנתי שכל המשפחה שלי הלכה, קמתי בלילה ורציתי לשים לחיי סוף.

אז שמעתי את קולו של הרבי בתוך אזני: 'קינדֶערלַאך זכרו לעשות טובה למישהו אחר.'

אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בלילה באושויץ? סביבך על הרצפה אנשים שבורים.

כל הלילה ישבתי, הקשבתי, עודדתי, ונחמתי – נשארתי בחיים."

 

"קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך", מתוך האש לוחש לי ואומר:

"הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!"

 

"גם היום לפעמים איני מוצא טעם לחיי, נכנס לים, אך שוב קולו בתוך אזני:

'הדבר הכי גדול. . .'  אתה יודע, כמה טוב אפשר לעשות ברחובות של תל אביב?"

 

"קינדֶערלַאך, טַייֶערֶע זִיסֶע קינדֶרלַאך", מתוך האש הקול עוד מדבר,

"הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!"

 

 

 

            נשאל:

·         מהן התחושות שליוו אתכם במהלך ההקשבה לשיר?

·         השיר מדבר על שלוש תקופות בחייו של היהודי ניצול השואה שפגש הרב קרליבך. סמנו על גבי השיר את התקופות השונות.

·         כפי שתוכלו לראות, האדמור מפיאסצ'נה[1] אמר לילדים את המשפט "הדבר הכי גדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר!". דברים אלו נאמרו עוד לפני השואה, אולם דווקא במהלכה נאחז בו מטאטא הרחובות. יש שאומרים שתקופת השואה היתה "פלנטה אחרת" מציאות בלתי נתפסת שלא היתה קשורה למה שקדם לה או בא אחריה, האם לדעתכם הסיפור תומך בגישה הזו?

·         לאור זאת, מהו הדבר שעזר לניצול לשמור על צלם האדם שבו?

 

5.      נציין: חוקרי שואה שונים, דוגמת חוי דרייפוס ואחרים, מציינים כי הדרך היחידה להינצל במהלך השואה היתה על ידי קבלת סיוע מאנשים אחרים. בין העוזרים חובה עלינו לציין את חסידי אומות העולם- גויים אשר סיכנו את חייהם והצילו יהודים על ידי הסתרתם בביתם. אולם גם חסדים "קטנים" יותר עזרו לאנשים להינצל כך למשל בסיפור משפחתה של ציפורה שרה  אושר:

משפחתה של אמי עברה את השואה ברומניה, שם הם הסתתרו במחבוא יחד עם בני משפחה רבים. אחותה הבכורה של אמי, הדודה לאה, עבדה בשביל לכלכל את כולם ולהאכיל אותם.

באחד הימים שמעה המשפחה מאחד השכנים הנוצרים, כי הנאצים לקחו את יהודי העיירה לבור ושם רצחו אותם. אך ילד אחד קטן נותר בחיים והוא מסתובב לו שם בדד. השכן הטוב הביא את הפעוט אלינו, והדודה לאה נתנה לו מזון תמורת חילוץ הפעוט. כשהפעוט הגיע אלינו, התברר למשפחה כי הוא קרוב משפחה שלהם, שהוריו נרצחו והוא נותר בחיים, נפוח מרעב. הדודה לאה טיפלה גם בו והאכילה אותו עד שהוא חזר לאיתנו.

אמי, הוריה, הדודה לאה וקרוב משפחתנו – הילד שניצל וגדל אתנו, יעקב, שרדו את השואה.

            נשאל:

·         כפי שראינו כוחו של החסד הוא גם בהיותו עוזר למקבל אך לא פחות מכך- לנותן. מדוע לדעתכם דווקא דבר זה הוא שנתן כוח לאנשים בתקופת השואה לשמור על צלם הא-להים שלהם? 

·         האם ישנם תלמידים בכיתה שיכולים לחשוב על דוגמאות שהם מכירים למעשי חסד שסייעו לאנשים להינצל בתקופת השואה?

 

 

נסכם:

השואה היתה האירוע הקשה והנורא ביותר שעבר על העם היהודי במאות האחרונות ואולי גם בכלל. מטרתו של השלטון הנאצי היתה הכחדת העם היהודי בגוף ובנפש, אולם היהודים בדרכם ובכוחם התנגדו לכך בכל יכולתם. הבחירה של רבים להוסיף ולחיות חיים של מוסר ושל עזרה הדדית, היתה דרכם של יהודים להתנגד לנאצים וגם, במעט, להקל על הסבל בתקווה לעתיד טוב יותר. כפי שכתב האדמור מפיאצ'נה בהיות בגטו ורשה בראש השנה של שנת תש"א:

" כשאנו עומדים היום בייסורים... עלינו להאמין כי מתוך סבלותינו המרובים יקום עולם חדש על ידי תשובה חדשה ומעשים טובים.’

וכאן מהדהד שוב המשפט שאמר מטאטא הרחובות לרב קרליבך-

 אתה יודע, כמה טוב אפשר לעשות ברחובות של תל אביב?"

נבקש מהתלמידים לכתוב במשפט אחד מה הם לוקחים משיעור זה לחייהם הפרטיים.

נאסוף את התשובות במליאה.

 

·         הרחבה כדאית: האם מישהו מכם שמע על האדמור מפיאסצ'נה? (אפשרות למורה- לאפשר בשלב זה 5 דקות של מחקר עצמי של התלמידים באמצעות הסמארטפונים של התלמידים על האדמור ר' קלונימוס קלמיש שפירא, האדמור מפיאסצ'נה)

 

קרדיט לתמונה עדן בן עזרא, יובל שי

 

 

 



[1] האדמו"ר מפיאסצנא, רבי קלונימוס קלמן שפירא, תרמ'ט-תש'ד (1889-1943) שימש כצדיק ומנהיג עדה חסידית, רב העיירה פיאסצנא וראש ישיבה

עוד בנושא