אהבת הארץ - שלוש גישות

 
כאשר אנחנו אומרים "אהבת הארץ" או "אהבת המולדת" (או "פטריוטיזם", הנובע מהמילה Patria, או Fatherland – במשמע "ארץ אבות") – למה אנחנו מתכוונים? המשמעויות השונות של צמד המילים הזה בעצם משקפות את הדילמות המרכזיות של יחסנו ללאומיות ולאזרחות הישראלית. למעשה, יש לפחות שלוש משמעויות למושג "אהבת הארץ". המושג הראשון הוא אולי גם הראשוני ביותר – אהבת הארץ כי כאן אני נולדתי, כי כאן אני חי, כמו במילות השיר של עוזי חיטמן:
 
כאן ביתי, פה אני נולדתי
במישור אשר על שפת הים
כאן החברים איתם גדלתי
ואין לי שום מקום אחר בעולם
 
האהבה לארץ המופגנת בשיר הזה היא פועל יוצא מכך שנולדתי, גדלתי ואני חי במקום מסוים. אין כאן בהכרח משהו מיוחד לגבי הארץ הזו; זהו פשוט חבל הארץ שהחיים שלי כרוכים בו. אף על פי שיחס זה הוא ראשוני מאוד – ואולי משום כך – הוא יכול להיות עוצמתי מאוד ומשמעותי מאוד. הוא גם מתקשר לסוג מסוים של השתייכות לאומית ואזרחות. אני מרגיש שייך לאותם אנשים שאיתם אני חי, עובד ומתנהל. גם כאן הלאומיות היא פועל יוצא של חיים משותפים ושל עשייה משותפת. לעיתים לעשייה זו יכול להיות היבט פוליטי או בטחוני – הגנה עצמית משותפת. ברמה הארצית, לאומיות כזאת יכולה לצמוח על בסיס המדינה – הלאום בא בעקבות המדינה. בגלל שאנשים נמצאים במדינה אחת, הם מפתחים חיים משותפים, מה שגורר תחושה של שייכות ונאמנות. הם גם מפתחים רגשי אהבה לארץ שבה הם נמצאים. דוגמאות לארצות עם לאומיות כזאת הן שווייץ, אנגליה וארצות הברית.
 
הסוג השני של אהבת הארץ קשור לסוג שני של לאומיות. במקרה הזה הלאום קודם למדינה. יש לאנשים שפה או מנהגים או תרבות משותפת, ומסיבה זו הם מרגישים שהם לאום ומחפשים ביטוי פוליטי הולם – קרי, מדינה. מדינה כזאת תהיה מן הסתם מדינת לאום – מדינה הנותנת ביטוי לשפה ולתרבות של העם היושב בה, שהוא בדרך כלל הרוב המכריע בה. לתנועות לאומיות כאלה יש בדרך כלל יחס מיוחד לחבל ארץ מסוים – חבל ארץ שהוא המולדת או המכורה. היחס לארץ במקרה הזה יכול להיות מעט יותר אבסטרקטי ופחות ישיר מאשר בסוג הלאומיות הראשון. כלומר, אני אוהב את הארץ הזאת כי היא המולדת של הלאום שלי. גם אם אף פעם לא ראיתי את המולדת, אוהָב אותה כי היא של הלאום שלי. במידה מסוימת, אהבת ציון היתה בעבור היהודים בגלות סוג האהבה הזה.
 
הסוג השלישי של אהבת הארץ מתקשר לדת. בתפיסה הדתית, הארץ מתקשרת למאפיין רוחני או פנימי, כגון מרכזיות או שלמות:  
 
משנה כלים פרק א' משניות ו-ט
 
משנה ו: עשר קדושות הן: ארץ ישראל, מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה-- שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות.
משנה ז: עיירות מוקפות חומה, מקודשות ממנה-- שמשלחין מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו; יצא, אין מחזירין אותו.
משנה ח': לפנים מן החומה, מקודש מהן-- שאוכלין שם קודשים קלים, ומעשר שני. הר הבית, מקודש ממנו-- שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם. החיל, מקודש ממנו-- שאין גויים וטמא מת נכנסין לשם. עזרת הנשים, מקודשת ממנו-- שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבין עליה חטאת. עזרת ישראל, מקודשת ממנה-- שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת.עזרת הכוהנים, מקודשת ממנה-- שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צורכיהם, לסמיכה ולשחיטה ולתנופה.
משנה ט: בין האולם ולמזבח, מקודש ממנה-- שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם. ההיכל, מקודש ממנו-- שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידיים ורגליים. בית קודש הקודשים, מקודש מהן - שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים, בשעת העבודה."
 
לכל אחד בישראל יש תמהיל של שלוש הגישות הללו אל הארץ. בכל תמהיל יש מינון מסוים של כל אחד מהמרכיבים, ואולם בכל אחד מהתמהילים קיים כל אחד מהרכיבים. תמהילים שונים גם מאפיינים חלקים או מגזרים שונים של האוכלוסייה. ואולם יש לזכור שאין קוטביות מוחלטת. בקונגרס הציוני השישי (1903) כאשר בנימין זאב הרצל הביא את ההצעה הבריטית ליישב את אוגנדה במקום את ארץ ישראל, הייתה זו דווקא הנציגות מרוסיה בראשות מנחם אוסישקין ה"חילוני" שהוביל את ההתנגדות. הציונות הדתית, כידוע, דווקא תמכה בהצעה של הרצל לקבל את אוגנדה בצורה זמנית.
 
שלוש הגישות הללו טמונות בציונות עצמה. הציונות ממוקדת בארץ ישראל כיוון שהיא המולדת ההיסטורית של העם היהודי (גישה מס' 2), ואולם כל הגוונים של הציונות קיוו ליצור כאן בארץ משהו חדש, הוויה שאינה גלותית, ולבנות חיים יהודיים חדשים המושרשים בארץ דווקא (גישה מס' 1). על התנועה הציונית כולה מרחף אידיאליזם המבקש באופן מהותי שהמפעל המתחדש כאן לא יהיה רק עוד קבוצה לאומית אתנית הנלחמת על עוד חבל ארץ סתמי, כפי שנדמה לנו שנלחמים בבלקאן או בקווקז, אלא שתהיה לו משמעות ערכית ורוחנית כלשהי. אכן, בדיוק על המשמעות הערכית והרוחנית (האידיאולוגית) של המפעל כאן אנו נאבקים את המאבקים הפנימיים המרים והמפלגים ביותר. עם זאת, בעיצומם של מאבקים רציניים אלו כדאי שלא נשכח כי שלוש הגישות לאהבת הארץ, בצורה זו או אחרת, ובתמהיל זה או אחר, משותפות לכולנו.
 

עוד בנושא